בכתבה זו נספר בקצרה על האַזוּלֵז’וֹש שהם חלק מהמורשת התרבותית של פורטוגל ומוערכים ברחבי העולם.   

אזולז’וש (Azulejos) הם אריחים עשויים מקרמיקה ומעוטרים בציורים צבעוניים מעוררי התפעלות. אפשר להבחין בהם בכל פורטוגל כשהם מקשטים קירות פנימיים וחיצוניים, תקרות של בניינים ומבנים מסוגים שונים כארמונות, כנסיות, מנזרים, אולמות ובתי מגורים. הם גם משמשים כחיפוי להגנת המבנים מפני תנאי מזג האוויר; מקררים בקיץ ומחממים בחורף.

האריחים הגיעו לחצי האי האיברי מצפון אפריקה עם הכובשים המורים (מוסלמים) ונחשפו בפורטוגל בתחילת המאה ה-16. בתחילה, ייבאה פורטוגל את האזולז’וש מספרד ומעט מפלנדריה (כיום, אזור בבלגיה). בהמשך החלה לייצר אותם בעצמה ולפתח סגנונות משלה.   

באותם זמנים היו לפורטוגל מושבות וקשרי מסחר בעולם. לכן, האופי האמנותי של האריחים התפתח בהשפעת התרבויות הרחוקות. למשל מהמוסלמים, קיבלו הפורטוגלים את הצורות הגיאומטריות; מסין ומהולנד, את הצבעים הכחולים; מאמריקה ומאסיה, את הפרחים ובעלי החיים. במרוצת הזמן, נוספו מוטיבים לאמנות האריחים בהשראת התקופה בה הם נוצרו, סגנונות כמו בארוק, רוקוקו, ארט נובו, ארט דקו ומודרניזם. יחד עם זאת, נוצרו גם אזולז’וש עם ציורים בנושאים שונים: דת, היסטוריה, חיי יומיום ומזון.  

בליסבון הבירה נמצא מוזיאון האזולז’וש הלאומי (Museu Nacional do Azulejo) המכיל אוסף עשיר של יצירות מכל הזמנים, וכמו כן, בית מלאכה לשיפוץ האריחים.
כאן המקום להזכיר את תחנת הרכבת סָאוֹ בֶּיינטוֹ (São Bento) הנמצאת בפורטו. כ-20.000 אריחים עם ציורים יפהפיים מקשטים את קירות התחנה ומתארים אירועים בולטים מההיסטוריה של פורטוגל.

האַזוּלֵז’וֹש הם חלק אינטגרלי מההיסטוריה האמנותית ומהזהות פורטוגלית. לפיכך, מקדמת הממשלה חוקים שיאפשרו לשׁמור על נכס לאומי זה.