חצי האי האיברי נמצא בדרום מערב אירופה ובו שוכנות היום פורטוגל, ספרד, אנדורה וגיברלטר. לפי הידוע, האזור בו נמצאת פורטוגל היה מאוכלס  לפני כ- 500.000 שנה על ידי הניאנדרטלים ולאחר מכן על ידי ההומו ספיינס.
מאות שנים לפני הספירה כשהגיעו השבטים הקלטיים לחצי האי האיברי, כבר ישבו שם העמים האיברים. מאוחר יותר ועדיין לפני הספירה פלשו הרומאים לאזור פורטוגל והחזיקו בו עד למאה החמישית לספירה – ימי נפילת האימפריה הרומית.  בהמשך, שבטים ויזיגותים כבשו את פורטוגל. בשלהי אותה תקופה האמונה הנוצרית החלה להתפשט באזור.
בשנת 711 לספירה החלה פלישת המוסלמים (המורים) מצפון אפריקה לחצי האי האיברי וכבשו אותו. הם שלטו על חלקים נרחבים ממנו במשך כ- 800 שנה.
הרקונקיסטה (Reconquista) – הכיבוש מחדש של חצי האי האיברי מידי המוסלמים על ידי הנוצרים החל בסוף המאה ה- 8 ונמשך בתהליך הדרגתי כ- 700 שנה.
בתחילה, הייתה פורטוגל דוכסות שהשיגה את עצמאותה מקסטיליה תוך כדי המאבק במוסלמים.
במאה  ה- 12 נוסדה רשמית ממלכת פורטוגל והאפיפיור הכיר בה כקתולית ועצמאית.
במאה ה- 13 נהייתה פורטוגל הממלכה הנוצרית הראשונה בחצי האי האיברי אשר בה הסתיים תהליך הרקונקיסטה.
בתחילת המאה ה- 15, החלה פורטוגל לצאת למסעות גילוי וכיבוש מעבר לים והשתלטה על חלקים בצפון אפריקה. בתחילה הייתה הסיבה – הפצת הנצרות. אולם, העושר שנחשף המריץ את הפורטוגזים להמשיך במסעות בשאיפה  לגלות עוד ארצות מהם ניתן יהיה להפיק תועלת כלכלית. הפורטוגזים גילו איים באוקיינוס האטלנטי וארצות באפריקה. בהמשך, את הנתיב הימי להודו דרך כף התקוה הטובה (בדרום אפריקה) ואז התחילה הנוכחות הפורטוגזית במזרח הרחוק. בתחילת המאה ה- 16, גילתה פורטוגל את ברזיל.
העבר המפואר של פורטוגל נבנה בעידן התגליות. מגלי הארצות הפורטוגזים הפכו את פורטוגל למעצמה ימית גדולה ועשירה ובעקבות התגליות התרחבה הממלכה לאימפריה קולוניאלית.
באותה עת התפתחו בפורטוגל חידושים והמצאות בתחום הימי. אלה תרמו לגילוי הארצות החדשות ולמקורות הכנסה רבים שהעשירו מאוד את קופת הממלכה. אך, פורטוגל הזניחה את המושבות שלה (הארצות שהיו בשליטתה) והשקיעה מעט בפיתוחן.
במאה ה- 16 נחלה פורטוגל תבוסה בקרב במרוקו והמלך נהרג. בית המלוכה הפורטוגזי התקשה למנות מלך במקומו. בעקבות האירועים האלה נוצר האיחוד האיברי (בין ספרד לפורטוגל) ומלך ספרד הוכרז גם כמלך פורטוגל. במאה ה- 17, לאחר 60 שנה הכריזו  הפורטוגזים על מלך משלהם. השלטון הספרדי הסתיים ופורטוגל חזרה להיות ממלכה עצמאית.
בתקופה שבה ספרד ופורטוגל היו מאוחדות (1580 – 1640) האנגלים, ההולנדים והצרפתים שהיו אז אויבי ספרד תקפו לעיתים תכופות את המושבות הפורטוגזיות ושמו קץ למונופול של פורטוגל וגם של ספרד במסחר הימי העולמי.
בראשית המאה ה – 19 פלש  נפוליאון לפורטוגל. משפחת המלוכה הפורטוגזית נמלטה לברזיל שקיבלה את המעמד של ממלכה מאוחדת עם פורטוגל. העיר ריו דה ז'ניירו (בברזיל) הפכה להיות הבירה של הממלכה הפורטוגזית. לאחר זמן מה, חזרה ליסבון להיות עיר הבירה וברזיל זכתה  בעצמאות.
האימפריה הפורטוגזית החלה לדעוך בהדרגה ואיבדה חלק גדול ממושבותיה, מעושרה, ממעמדה ומנכסיה הקולוניאליים  בתהליך שנמשך עד לסוף המאה ה- 20.
בשנת 1910, בעקבות הפיכה, השלטון המלוכני הופל ובמקומו קמה רפובליקה. בשנת 1926 הרפובליקה הפכה למשטר צבאי דיקטטורי. בשנת 1974, המשטר הדיקטטורי הופל על ידי הצבא במהפכה הידועה כ-”מהפכת הצפורנים" כשהחיילים שמו בקני הרובים פרחי צפורן כסמל לא-אלימות.
עקב בחירות דמוקרטיות קמה רפובליקה דמוקרטית שקיימת עד היום הזה. בהמשך הכריזה פורטוגל על עצמאותן של כל מושבותיה.
כיום, פורטוגל חברה גם בברית נאט"ו וגם באיחוד האירופאי.